גז"ד למורשע בין היתר בעבירות הצתת סוכה ליד בית כנסת ובכתובי סיסמאות נאציות וכת השטן

העבירות שבביצוען הורשע הנאשם:

הנאשם, תושב חיפה יליד 1988,  הורשע על פי הודאתו בעובדות כתב אישום מתוקן בעבירות הבאות: עבירה לפי סעיף 448 אמצע + 144ו'; עבירה לפי סעיף 170; עבירה לפי סעיף 413ה' (3 מקרים);, עבירה לפי סעיף 380 ועבירה לפי סעיף 452, הכל לפי חוק העונשין.

האישום הראשון מיחס למשיב הצתת סוכה ליד בית כנסת "נצח ישראל" שברח' יהושפט בחיפה, השלכת ספר קודש ועליו ציורי תמיכה בנאציזם ובכת השטן וכיתוב של סיסמאות נאציות. האישום השני מיחס לו חריטת צלב קרס וסמלי כת השטן על רכב, וניקוב צמיגיו. האישום השלישי מיחס לו תקיפת מתלוננת וגרימת חבלה. האישום הרביעי  מיחס לו חריטת צלב קרס ודברי נאצה על רכב. האישום החמישי מיחס לו ניפוץ של שמשת רכב. האישום השישי מיחס לו גרימת נזק לדלת זכוכית במרפאת קופת חולים. כאמור הודה הנאשם בכל האמור לעיל והורשע.

תסקיר המבחן והטיעון לעונש:

בשים לב לגילו של הנאשם הורה בית המשפט על הגשת תסקיר בעניינו בטרם טיעון לעונש. יצוין כי עוד קודם להודאה התרשם בית המשפט כי הרקע להתנהגותו של הנאשם הוא שימוש בסמים. בהתאם, ובעת שהיה עצור, שוחרר פעמים ממעצר בניסיון לשלבו בטיפול של גמילה מסמים. המשיב לא החזיק מעמד ונפלט מהמסגרות הטיפוליות והוחזר למעצר. שירות המבחן התרשם, בתסקיר הסופי, כי אכן הנאשם זקוק לגמילה מסמים במסגרת סגורה אלא שבשים לב לחוסר יכולתו להתמיד בטיפול כזה לא בא שירות המבחן בהמלצה בעניינו.

  ב"כ המאשימה עותרת לגזור על הנאשם מאסר שיביא לידי ביטוי את חומרת מעשיו, ובמיוחד את אירוע ההצתה שמעבר לסיכון לציבור מעצם ההצתה לווה בפגיעה ברגשות דת ובהסתה בעלת מאפיינים גזעניים. עוד מציינת המאשימה כי נעשו נסיונות במהלך הדיון בתיק לשלב את הנאשם בטיפול גמילה ואולם הוא לא שיתף פעולה. מכאן יש ללמוד כי אין מנוס אלא להרחיקו מהחברה לתקופה ממושכת.

הסניגור מתבקש להתחשב בגילו הצעיר של הנאשם וברקע לביצוע העבירות, התמכרות לסמים. הסניגור מדגיש כי לא ניתן לראות בנאשם כפעיל גזעני אלא כמי שסמים שיבשו עליו את דעתו. בשים לב לרקע האישי של הנאשם והאמור בתסקיר המבחן מבקש הסניגור שבית המשפט לא ימצה את הדין עם הנאשם ויגזור עליו עונש שיאפשר את שיקומו והטיפול בו.

טיעוני ב"כ הצדדים פורטו בהרחבה בפרוטוקול בית המשפט.

הנאשם הביע חרטה, חזר על הודאתו ועל כך שפעל תחת השפעת סמים וביקש את התחשבות בית המשפט.

שיקולי בית המשפט לענישה:

הנאשם הורשע בעברות כמפורט לעיל. חומרתן של העבירות היא הן בעצם העבירות, כגון הצתה, עבירה שחושפת את הציבור לסכנה של ממש, והן בביטויים הגזעניים שלוו לביצוע העבירות. עם זאת יש להדגיש כי לא התרשמתי שמדובר בצעיר גזעני. מדובר במקרה זה בצעיר בעל הפרעות אישיות על רקע של שימוש בסמים. גם התבטאויותיו בזכות הנאציזם וכת השטן לא ביטאו תפיסת עולם אידיאולוגית אלא מופרעות כתוצאה מהתמכרות לסמים.

אלא שגם בהביאי בחשבון את האמור לעיל, לא ניתן להתעלם מחומרת המעשים והפגיעה ברכושו של הציבור, ברגשותיו, וכן בסיכון שנגרם כתוצאה ממעשה ההצתה.

לעניין המסוכנות שבעבירת ההצתה והחובה להחמיר בעונשם של המציתים אמר בית המשפט העליון בע"פ 2663/08 האני עלקם ואח' נ' מדינת ישראל (2008) את הדברים הבאים:

" בית משפט זה הצביע לא אחת בפסיקתו על חומרתם הרבה של מעשי הצתה, ובמיוחד אלה המכוונים כלפי בתים ורכוש בשכונות מגורים צפופות, המסכנים חיי אדם ועלולים לפגוע פגיעה קשה באיזורים נרחבים סמוכים למקור האש. האש מטבעה מתפשטת ועלולה לצאת מגדר שליטה; היא מכלה את המטרה אליה כיוון המצית, ועלולה להתפשט גם אל עבר מטרות אחרות שהמצית כלל לא נתכוון להן. נזקיה של האש הם קשים, והיא אוכלת כל דבר הנקרה על דרכה; לפיכך, לא מקרה הוא כי המחוקק ראה לקבוע לעבירת ההצתה עונש של חמש עשרה שנה, ובנסיבות מיוחדות ומחמירות אף עונש מאסר של 20 שנה. הפסיקה אף היא נוטה להחמיר בענישה של עברייני הצתה ( ע"פ 10221/06 ג'ורן נ' מדינת ישראל (מיום 17.1.08); ע"פ 3995/01 צליח נ' מדינת ישראל (מיום 20.12.01); ע"פ 7351/07 עסילה נ' מדינת ישראל (מיום 20.2.08); ע"פ 3210/06 עמארה נ' מדינת ישראל (מיום 18.3.07); ע"פ 4137/00 קדושיאן נ' מדינת ישראל (מיום 5.9.2000); ע"פ 2945/08 ביטון נ' מדינת ישראל (מיום 4.8.08))."

העונש הקבוע בחוק מנחה את בית המשפט בבואו לגזור את הדין. במקרה זה, התווספו לעבירות  ההצתה גם עבירות נוספות. לא ניתן להתעלם משרשרת עבירות הרכוש והאלימות שביצע הנאשם. העובדה שפעל תחת השפעת סמים אינה מנחמת את נפגעי מעשיו ואינה מפחיתה מחומרתם. כל אלו צריכים לבוא לידי ביטוי בגזירת דינו. 

על זאת יש להוסיף את מעשיו של הנאשם שפגעו ברגשות דת. גם אם לא ניתן משקל רב לביטויים הגזעניים שבמעשי הנאשם, בשים לב להתמכרותו מסמים, גם אז לא ניתן שלא להביא לידי ביטוי את חומרת מעשיו באישומים הרבים שבביצועם הורשע ואת הפגיעה בציבור, הזכאי להגנה, לא פחות מההתחשבות שיש לתת לנאשם צעיר בנסיבותיו של נאשם זה.

כאשר מדובר בנאשם צעיר לימים ניתן ביטוי רב יותר לרצון לנסות לשקם את הנאשם. לעיתים יש ושיקום הנאשם הוא השיקול המכריע במסגרת גזר הדין ובית המשפט מעדיף את השיקום על פני ערכים אחרים הנלקחים בחשבון במסגרת ענישה. ואולם במקרה זה שבפני נראה כי ההגנה על שלום הציבור היא שצריכה להיות במוקד שיקולי בית המשפט. זאת מאחר ובית המשפט כבר ניסה את המסלול השיקומי במהלך הדיונים בתיק זה, והדבר לא צלח. לנאשם זה כבר ניתנו הזדמנויות להשתלב בהליך גמילה מסמים, ללא הואיל. בנסיבות אלו אין מנוס אלא ליתן להגנה על שלום הציבור משקל מכריע בשיקולי הענישה.

אוסיף עוד כי שירות המבחן סבר כי רק תכנית שיקום וגמילה במסגרת סגורה תוכל, אולי, להואיל לנאשם. בנסיבות אלו, ולאחר שכשל בהליכי גמילה בקהילה טיפולית, נראה כי רק גמילה במסגרת הסגורה של שב"ס תוכל להוות עבורו תכנית שיקום של ממש, זאת כמובן אם ישתף פעולה ויתמיד בהליך הטיפולי.

בהתאם, בהביאי בחשבון את כל האמור לעיל, סבור אני כי יש לגזור על הנאשם עונש של מאסר משמעותי, ולקוות שישולב בהליך טיפולי ויתמיד בו, במסגרת של שב"ס.